הרשת מלאה במידע על מה לעשות אם הילד שלכם נפגע או עובר חרם.
אבל מה אם אתם ההורים לילד הבריון?
על פי מילוג המילון החופשי של הרשת: ״בריונות היא אסטרטגיית התנהגות הכוללת הפגנה קבועה של כוח והשגת יעדים בעיקר בעזרת איומים ובמצבים מסוימים גם בפעילות אלימה. הפעילות מתבטאת בעיקר על ידי הטרדה אגרסיבית מתמשכת וחוזרת במטרה לפגוע, ולמרות סימנים ברורים למצוקת הקורבן״.
ילדים המוקפים בחברים, לא מעוררים חשש או דאגה,
ההורים נוטים להעלים עין מהתנהגויות מדאיגות כמו כוחניות כי על פי הסטטיסטיקה הם לא בקבוצות סיכון.
ביצעתי מחקר בקרב מספר הורים, שאלתי האם הם יודעים מה קורה בקבוצות הוואטסאפ של הילדים שלהם. אמא אחת ענתה לי שהיא יודעת - כל השאר הופתעו שאני שואלת.
הרבה חושבים שאם הילד שלהם לא מתלונן אז הכל בסדר.
מה אם הילד שלכם הוא זה שצוחק על ילד אחר?
מה אם הילד שלכם הוא זה שיצר סקר פוגעני על ילד אחר בכיתה?
מה אם הילד שלכם מוחק את ההודעות של הילדים בקבוצה?
מה אם הילד שלכם הוא הבריון?
אנחנו שומעים בחדשות על אנשים שדוקרים, פוצעים ותוקפים.
אנחנו שומעים כל יום על אישה אחרת שנפגעת מבן הזוג שלה.
אנחנו חיים בתקופה אלימה ומדאיגה.
ילד שחושב שבשביל להרגיש טוב עם עצמו הוא צריך להוריד או להשפיל ילד אחר – הוא בריון.
הורים שטומנים ראשם בחול לגבי התנהגות האלימה של הילד, הם מעודדים ומסכימים עם הבריוניות.
דברו עם הילדים שלכם והסבירו להם:
- אתם לא יותר טובים מאף אחד.
(אתם מצטיינים בספורט, אבל זה לא אומר שאתם יכולים לצחוק על מי שאיטי ממכם)
- תגלו חמלה, אדיבות וסובלנות
(קחו אותם להתנדב, עודדו אותם לתרום חפצים ישנים, תעצרו להולך רגל במעבר חצייה)
- תעברו איתם על הודעות ברשתות החברתיות
(תסבירו שלא אכפת לכם מה החברים כותבים, אכפת לכם שהילד מגיב נכון, לא משפיל ולא מעליב)
- תשאלו לגבי חברים שלא ראיתם או לא שמעתם עליהם הרבה זמן
( איפה דני? מלא זמן לא נפגשתם? הכל בסדר בינכם? מי החברים שלו? עם מי הוא מסתובב?)
שיחה קבועה עם הילדים שלכם יכולה למנוע בריונות, לתת תחושה של ביטחון ופתח לבקשת עזרה.